In 2006, Efi was elected to the position of global chairman of the KKL – JNF and served two terms, until 2015. Among his outstanding achievements in the position are:
1. Improving the economic situation of the Jewish National Fund, starting from a situation where the organization had to sell properties to finance salaries. During his terms this practice could be stopped and by the day Efi left his post – after establishing 15 localities in the Negev, expanding many more settlements, establishing dozens of water reservoirs, paving thousands Km of bike paths and scenic roads, upgrading streams, establishing urban parks and more – NIS 4.520 billions were left in the coffers of the JNF.
2. New organizational structure and new agreements with the workers’ organization.
3. Increasing the number of JNF offices around the world from 27 to 47.
4. The transformation of the JNF into the largest Jewish organization in the world.
5. Making the JNF one of the ten largest green organizations in the world.
6. Construction of new roads, establishment of new settlements in the Negev and afforesting the area with new methods.
7. Breakthrough and emphasis on the topics of renewable and green energy, global food security, issues of desertification and water, research and agricultural development, water research and more.
8. Implementing cooperation with local authorities, regardless of religion and race.
9. Introduction of uniform signs for guidance, commemoration, picnic corners, within the JNF forests.
10. Preparation of a national outline plan for forests (TMA 22) – which will be adjusted for 2050.
באמצע הקדנציה השנייה שלו כראש עיריית גבעתיים, הגיעה לפתחו של אפי שטנצלר הזדמנות מיוחדת – להתמודד לתפקיד יו”ר דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל. מאחר והרגיש שמילא את יעדיו כראש עיריית גבעתיים במלואם, החליט אפי להתמודד לתפקיד יושב הראש העולמי. בהחלטה זו הוא צעד את הצעד הראשון אל תוך עשור מיוחד בחייו. עשור בו חרש את מדינת ישראל לארכה ולרחבה והפך בה כל אבן, התווה מדיניות וחשיבה חדשה בתפיסת מקומה של הקק”ל במדינת ישראל, פיתוחה בטכנולוגיה ירוקה והפיכתה של מדינת ישראל למקום טוב ונעים יותר עבור הדורות הבאים.
אפי נבחר לתפקיד יו”ר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל בקיץ של שנת 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, בעודו מכהן כראש עיריית גבעתיים. מתוקף תפקידו כראש עיר, הוא כיהן כיו”ר ועדת מל”ח עליונה – ועדה הפועלת בשעת חירום של המשק. בשל האחריות הרבה שהייתה על כתפיו, החליט אפי בגיבוי הדירקטוריון להמשיך ולכהן כראש העיר במקביל לתפקידו החדש בקק”ל, כל עוד המלחמה נמשכת. הקירבה של גבעתיים אל בסיס הקריה, בתל אביב, גרמה לו לחשוש שמא גבעתיים תמצא בטווח הסכנה ובעת משבר, והרי מי מכיר את גבעתיים ויכול לדאוג לתושביה טוב יותר ממנו?
המפגש הראשון של אפי כיו”ר קק”ל היה באירוע הפרידה מיו”ר הדירקטוריון היוצא, יחיאל לקט. האירוע התקיים באחד מערביו החמים של חודש אוגוסט, תוך כדי התנהלות הלחימה בצפון. מיקום האירוע היה בחלקו הדרום-מזרחי של באר שבע. במהלך הערב הביט אפי בגל האבנים שעמד לפניו – היו אלו שרידיו של הישוב בית אשל, ההיסטורי. שמו של היישוב היה מוכר היטב לאפי מסיפורי ההתיישבות, בתקופה שקדמה לקום המדינה. בית אשל היה אחד מתוך שלושה יישובים עבריים שהוקמו, על מנת לבחון אפשרות לקיום חקלאות בנגב, לאור היעדר המים באזור צחיח ובלתי מיושב זה. לימים, בעת מלחמת העצמאות, המצרים תקפו את הישוב הקטן ותושביו, אנשי פלמ”ח בעיקרם, נסוגו מהיישוב, שאותו הפכו המצרים לגל חורבות.
תחושת האכזבה מנפילת בית אשל גרמה לו בהמשך הדרך לנחישות יתר ולרצון עז להקים ולטפח ישובים בנגב ובערבה. במהלך הטקס צדה עינו של אפי קומנדקר ישן שהיה בשטח. לשאלתו על פשר הרכב המיושן הזה, שנראה כמו פריט אספנות מהארכיון, נענה כי מדובר בכבאית פעילה של הקק”ל. היה זה קומנדקר ישן ועייף, שעבר הסבה לכבאית על ידי ריתוך מיכל מים על גבו. אילולא היו כופים עליו תפקיד זה, הוא בוודאי היה פורש לגמלאות ומבלה את שארית ימיו כאטרקציה המרכזית בגן הילדים בקיבוץ או מושב כלשהו. בהמשך הערב, נשיא קק”ל גרמניה, מר בני בלוך ז”ל , בירך אותו על כניסתו לתפקיד והודה לקודמו על השנים שתרם לארגון.
ביום למחרת, היום הראשון בתפקידו של אפי כיו”ר הדירקטוריון, החליט לעלות לצפון הבוער ולחזק את ראש עיריית קריית שמונה חיים ברביבאי ותושבי העיר, שעירם ספגה מטחי קטיושות בעקבות הלחימה. בדרכו לשם, בכניסה לאחד היערות, החל מטח קטיושות. אפי ומלויו יצאו מהרכב, ואחת רקטות נחתה במרחק 20 מטרים בלבד מרכבם. בינתיים עצי האורן שביער הסמוך החלו להתלקח וצוותי הקרן הקיימת החלו מיידית במלאכת כיבוי האש. אפי הביט בהם מהצד ולא האמין למראה עיניו. עבורו זה היה כמו לצפות בקרב לא הוגן של גמדים מול ענקים, כאשר אנשי קק”ל הגיעו בריצה, טיפסו במדרון עם ציוד מיושן של מחבטים ומרססי גב בניסיון חסר סיכוי להשתלט על הלהבות. הוא שאל את מלוויו – “האם כך מכבים שריפות בקק”ל?”. הם ענו “זה מה שיש לנו”. אפי שהתעקש בזמנו כראש עיר להרחיב את מערך הכבאות כדי שיהיה עצמאי לחלוטין עבור עירו גבעתיים, החליט שמיד עם תום הלחימה, יחל לפעול להקמתו של צי כיבוי אש מאובזר בציוד המתקדם ביותר, על מנת שיוכל לפעול ביעילות בכל שטחי היערות ברחבי הארץ ולספק מענה אמיתי לשריפות היער.
בינתיים ימי הלחימה הגיעו לקיצם והגיע זמנו של אפי להיפרד מהתושבים, מהעירייה והמבנה ההיסטורי העטוף בירוק, בעל דלתות העץ החומות – בניין העירייה בגבעתיים אליו הגיע מדי יום ב-14 השנים האחרונות. כך ביום ה-13 בנובמבר 2006, ביום הולדתו נפרד אפי באירוע מרגש שהכינו לכבודו עובדי העירייה ומתנדביה בתיאטרון גבעתיים – התיאטרון שהוא הקים וטיפח במהלך כהונתו כראש העיר.
חזרה ליערות, אפי הקים צוות מיוחד של יערני קק”ל וכעבור שנה הוצג הרכב הייעודי הראשון מסוגו לכיבוי שריפות בשטח מיוער – ה”יערית”. במקביל, יצא אפי במבצע גיוס תרומות לנטיעה מחדש של עשרות אלפי דונמים של יערות שנשרפו, תחת הססמה “מחזירים את הירוק חזרה לעיניים”, וכן לגיוס תרומות על מנת לממן את רכישתן של 12 כבאיות “יערית” צהובות. בשונה מהכבאיות האדומות שכולנו מכירים, ה”יעריות” המצוידות במיוד עזר מיוחד לכבאי, יכולות לנוע בדרך צרה ביערות, שאינה סלולה, ולתפעל בו-זמנית את זרנוקי המים מתוך הרכב בעת נסיעה.
ארבע שנים בלבד חלפו מאז נכנס אפי לתפקיד והקים את הצי ה״יעריות״ – עד שהן עמדו למבחן המשמעותי ביותר שלהן. כך, בשלהי שנת 2010, ביום חמישי ה-2.12 לקראת שעות הצהריים, החלה השרפה הגדולה והקטלנית ביותר בכל שנותיה של מדינת ישראל. הייתה זו השריפה הכרמל, אסון איום שגבה קורבנות רבים. ה”יעריות ” של הקק”ל לקחו חלק פעיל במאבק העיקש בלהבות, מאבק שנמשך חמישה ימים. בזכותן הצליחו אנשי קק”ל להציל חיים במספר ישובים ואתרים בכרמל, ביניהם גם את מלון יערות הכרמל. כמה חודשים לאחר השריפה, אפי הזמין את מי שהיה אז שר החוץ אביגדור ליברמן, יחד עם משלחת נכבדה של שגרירים וביניהם נציגי המדינות שנרתמו ושלחו מטוסים לסיוע בכיבוי השריפות, לאירוע נטיעת חורשה בסמוך למלון יערות הכרמל. במעמד האירוע אפי הודה לשגרירי המדינות שנרתמו לסייע בהצלת הכרמל.
קק”ל סייעה גם בהקמת האנדרטה לזכרם של הכבאים ואנשי המשטרה שקיפדו את חייהם בשריפה בכרמל וכן, בהמשך בשיקום יערות הכרמל, בשיתוף רשות שמורות הטבע והגנים. לימים, הפכה ה”יערית” לגורם משמעותי בלחימה בשריפות ביישובי עוטף עזה, בעקבות התקפות בלוני התבערה שהופרחו אל עבר שטח ישראל מרצועת עזה בין השנים 2018-2020.
מיד עם כניסתו לתפקיד הבין אפי שלא יהיו לו 100 ימי חסד והוא חייב לפעול. מצבה של הקרן הקיימת היה רעוע ביותר, בפרט בהיבט הכלכלי, בנטיעת יערות ושיקום יערות ותיקים, ביחסי העבודה. במצבת כוח האדם שלה היו כ-1,300 עובדים וכ-700 גמלאים הנהנים מפנסיה תקציבית, ובקופתה תקציב שהספיק למספר חודשי שכר בודדים בלבד עבורם. לא היה זה סוד עבור הדירקטוריון, שכבר שנתיים קודם לכן החלו בקק”ל במכירת נכסים על מנת לממן את הפעילות השוטפת ולהימנע מהלנת שכר. אפי, שנושא העובדים וזכויותיהם היה בראש מעיניו עוד מתפקידו כיו”ר ההסתדרות בגבעתיים וחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות, הכריז מיד על הצורך בתכנית התייעלות, תוך שיתוף פעולה מלא עם ארגון העובדים, שבראשו עמד גיל פנר. ההנחיה הראשונה הייתה להתייעל תוך הפסקה מיידית של מכירת נכסים של חברת הבת הימנותא. היה זה רק חלק קטן מתהליך התייעלות רוחבי שנעשה בשיתוף עם ארגון העובדים. ארגון זה פנה אל בית המשפט עשרות פעמים נגד ההנהלה הקודמת, בגין יחסי עבודה רעועים. אפי עבד במלוא המרץ ויחד עם ארגון העובדים מינו מגשר, עו”ד גדעון פישר, ובכך הגיעו ההנהלה וארגון העובדים להסכמה על הסכם עבודה חדש שנחתם בין הקרן הקיימת ובין ארגון העובדים, במעמד עופר עיני, יו”ר ההסתדרות ואבי ניסנקורן שהיה אז יו”ר האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות. ההסכם שנחתם היה ההסכם עם תנאי הפרישה, הסכם להבטחת הפנסיה התקציבית, שיבוץ עובדי קבלן כעובדים במצבת כח האדם הרגילה של קק”ל.
כך, לאחר חתימת ההסכם, ב-1.3.2009 פרשו 250 מוותיקי העובדים וכן מנהלים של קק”ל. הייתה זו יריית הפתיחה לתקופה חדשה של ארגון מחדש והתייעלות. בתוך הארגון, ההסכם שעליו חתם אפי, לא זכה לקונצנזוס והיו לא מעט קולות שאמרו כי מהלך זה “יהרוג את קרן קיימת”, שכן תנאי הפרישה עליהם חתמו מופלגים ונדיבים מדי. אפי מצדו לא התרגש מהקולות הללו והרגיש מחויבות כלפי העובדים הוותיקים, שנתנו את חייהם בשביל הקרן הקיימת. לדעתו דווקא ההיפך היה נכון. מהלך זה לא יהרוג את הקרן הקיימת, אלא יצמיח אותה בחזרה לימי גדולתה ויגרום לגאוות יחידה של העובדי הקק”ל בארגון.
הדרך של אפי להציל ולשפר את מצבה של הקרן הקיימת, הייתה דומה מאוד ברוחה לדרך בה ניהל את העיר גבעתיים. הוא שם מטרות ויעדים ולא הרפה עד שהשיג את כולם. הקלה עליו גם העובדה שבשנתיים הראשונות, גם כדי לצמצם עלויות הוא עצמו כיהן כיו”ר וכמנכ”ל כאחד, לאחר שהמנכ”ל הקודם יצחק אלישיב סיים את תפקידו. בנוסף, כבר עם כניסתם לתפקיד הכריזו אפי ואברהם דובדבני היו”ר העמית שפעל לצידו (ולימים, בשנת 2020, נבחר ליו”ר קק”ל), על הפחתה משמעותית של 30% משכרם לאורך כל שנות שירותם. כך פעל גם אלי אפללו שהחליף את דובדבני בשנת 2011 את דובדבני בתפקיד יו”ר עמית.
אפי האמין שקק”ל הוא ארגון טוב, עם היסטוריה מפוארת ועובדים שנותנים את הנשמה. אותם עובדים היו צריכים מנהל טוב, כזה שינהיג, יכוון אותם וידע לכבוש יחד עימם יעדים חדשים. כל ארגון חייב להיות כלכלי על מנת להצליח, כך גם קק”ל. אחד הדברים הראשונים שתפס את תשומת ליבו היה האופן שבו מינהל מקרקעי ישראל (ממ”י, שלימים הפך לרשות מקרקעי ישראל, רמ”י) התנהלו מול הקרן הקיימת. תפקידו של המינהל היה לנהל את קרקעות הקרן הקיימת. אפי שם לב שאין הלימה בין התקבולים שקק”ל צריכה לקבל מהמינהל, על פי ההסכם שנחתם עם הממשלה כבר ב-1961 ובין הסכומים שהיא מקבלת בפועל. כדי להשיב את הסדר על כנו, בא בדברים עם מנכ”ל מינהל מקרקעי ישראל, ירון ביבי ז”ל (אותו הכיר עוד כשכיהן כמנהל מחוז תל אביב בממ”י) ויחד סיכמו שיהיה צוות של שני עובדים מטעם קק”ל שיבדקו את עסקאות המינהל מעתה ואילך, וכן עסקאות מן העבר, בהן ממ”י לא שילם לקק”ל את חלקה (כשליש) כבעלת הקרקע. כך הוחזרו על חשבון העבר, כבר בשלב הראשון כ-800 מיליון שקלים לקק״ל. מנקודה זו ואילך הכנסות קק”ל גדלו ומצבו של הארגון השתפר. במקביל, הורחבו פעולות ההתייעלות בתוך הארגון וצומצמו ההוצאות, כך יחידות שהיו מיותרות נסגרו, או אוחדו עם יחידות אחרות.
העשייה של אפי הכתה גלים גם בקרב יהודי התפוצות ברחבי העולם והארגון הציוני הוותיק סוף סוף קיבל אישור גם מהקהילה הבינלאומית. אם בתחילת כהונתו היו ל-JNF – קק”ל 23 מדינות בהן לשכות קק”ל, הרי שעם תום כהונתו של אפי גדל מספר הלשכות ל-47 מדינות וכתוצאה מכך התרומות לקק”ל גדלו והפעילות בנגב ובערבה, בגליל ובאזור ירושלים התרחבה ללא היכר.
לדבריו של אפי, לא ניתן היה לבצע שינוי ארגוני, מהותי, רחב כל כך ללא צוות עובדים מוכשר, מיומן וחדור מוטיבציה, עם הנהלה שרואה את המטרות עין בעין ודירקטוריון אמיץ ובעל חזון שנותן גיבוי להנהלה. גם אם יש לעיתים, מטבע הדברים, חילוקי דעות.
אחת ממטרות העל, שאפי שם לעצמו ולקק”ל, הייתה להפוך את הארגון לירוק ומשפיע יותר. ירוק יותר בהיבט של הרחבת היערות, הפארקים והריאות הירוקות כמובן, אך גם בהיבט של איכות הסביבה ויצירת מעגלים אקולוגיים בין הטבע, האדם והתעשייה. כך הפך אפי שטנצלר את הקרן הקיימת לאחד מהארגונים הירוקים הגדולים בעולם. עבודות הפיתוח היו בעיקר בנגב, בגליל, ברמת הגולן, ירושלים ועוד אזורים רבים ברחבי הארץ. פיתוח היערות היה חשוב מאוד עבור אפי, תוך מתן דגש רב על יצירת מקומות בילוי לשעות הפנאי עבור תושבי מדינת ישראל והמטיילים בה. היה זה כמעט ערך עליון עבור אפי להנגיש את אתרי הקרן הקיימת וכניסה חינם לכולם, מבוגרים צעירים זקנים, ילדים ואף נכים.
כחלק מההשקעה בתרבות הפנאי בטבע, השקיע אפי משאבים רבים בפיתוח שבילי אופניים. רכיבת אופניים כתחביב התפתחה מאוד בשנים הללו במיוחד עבור רוכבי הכביש. באותן שנים הפופולריות של “אופני שטח” החלה לצמוח. עד אותה העת, מכיוון שהיו מספר מועט של שבילי אופניים, מי שרצו לרכוב על אופניים בטבע נאלצו לעשות זאת על גבי שבילים שנעשו באופן בלתי מקצועי. דבר זה הוביל לתאונות רבות והשיא היה כאשר רוכב אופניים נפצע באופן קשה כתוצאה מפגיעה בחוט תיל שהיה מתוח באותו שביל שנפרץ באופן חובבני. אפי דאג להזמין צוות מומחים מחו”ל כדי ללמד את עובדי קק”ל איך להכשיר את שבילי האופניים ביערות באופן מקצועי. בכל אחד משלושת מרחבי קק”ל דרום, מרכז וצפון, הוקם צוות של עובדי הק”ל רוכבי אופניים אשר דאגו לרשת את הארץ ביערות ובשטחים הפתוחים מרמת הגולן ועד אילת בשבילי אופניים, כאשר בתוך האזורים המיוערים עוברים שבילי אופניים המכונים “סינגלים”. מספר רוכבי האופניים קפץ מכ-30 אלף ליותר מ-240 אלף ומי שיסתובב היום ביערות קק”ל יוכל לראות רוכבי אופניים רבים. במקביל לשבילי האופניים הקימה הקרן הקיימת תחנות התרעננות, שתיה ונוף לרוכבי אופניים, אתר אינטרנט לרוכבי אופניים, בו ניתן למצוא מידע שימושי, המלצות מסלולים מפות דרך ועוד.
אפי שטנצלר בחנוכת שביל אופניים ע”ש ספץ לאורך טיילת תל אביב
אפי שטנצלר בחנוכת שביל אופניים עין ראפה
על מנת לקרב את הטבע, היערות ונקודות תצפית על יופייה של הארץ לכל תושבי המדינה, אפי והקרן הקיימת דאגו גם למי שאין ברשותו אפני שטח או רכב שטח, וקק”ל השקיעה משאבים רבים בפיתוח “דרכי נוף” לרכבים פרטיים. כך נסללו אלפי קילומטרים של “דרכי נוף”, ביערות ובשטחים הפתוחים והוקמו מאות אתרים וחניוני פיקניק ברחבי הארץ, באתרים ייחודיים, שחלקם אף מאפשר נגישות לבעלי עגלות, קשישים ונכים.
אפי ראה בתפקידו, כיו״ר הקרן הקיימת, שליחות עליונה. בעיניו היה זה, בראש ובראשונה, תפקיד ציוני בעל ערכי ליבה רבים, הנטועים עמוק בהיסטוריה של העם היהודי. חזון הקמת המדינה היהודית לא היה יכול לרקום עור וגידים לעולם, לולא האדמות שהשכילה הקרן הקיימת לרכוש מתרומות העם היהודי לאורך הדורות, באמצעות הבולים ו״הקופסה הכחולה״, ועל אדמות אלה קק”ל הקימה את היישובים העבריים הראשונים וכן ישובי חומה ומגדל. בעת הקמת קק”ל בשנת 1921 היו בבעלותה כ-200 דונמים ובעת הקמת המדינה בשנת 1948 בבעלות הקק”ל היו כמיליון דונמים שנרכשו מכספי העם היהודי. מיליון דונמים נוספים נרכשו בשנות ה-50′ של המאה הקודמת מהמדינה באמצעות תשלום נכבד על ידי קק”ל. היום בבעלות קק”ל ובניהול רמ”י 2.2 מיליון דונמים שהם כ-13% משטחה של מדינת ישראל.
במהלך העשור בו כיהן אפי כיו”ר הגיעה הקרן הקיימת להישגים אדירים: ביניהם הקמת 15 יישובים קהילתיים וחקלאיים חדשים, ביניהם בני נצרים; כרמית; אליאב; יתד; שלומית; נווה; גבעות בר; גני טל ועוד, הרחב ושדרוג יישובים קיימים, בניית עשרות מאגרי מים ממוחזרים, הכשרה ופריצת דרך של אלפי קילומטרים של מסלולי אופניים, הליכה ורכב, ניקיון נחלים, טיפוח אתרים היסטוריים ואתרי מורשת. בעקבות יישום לקחי השריפות במלחמת לבנון השנייה, במקום נטיעת 70% עצים מחטניים ו-30% רחבי עלים, הפכו את השיטה יל מנת שיהיה רוב של עצים בעלי עלים רחבים. הקמת לשכות קק”ל במדינות רבות נוספות. הגדלת התרומות בעשרות אחוזים, ביצוע מחקרים ופיתוחים בתחומי הקיימות, החקלאות והמזון. שיתופי פעולה עם האקדמייה, חתימת הסכם חדש עם המדינה לניהול הקרקעות וסיוע קק”ל למדינה בתחומים שונים, כגון שחזור אתרים היסטוריים מתקופת התנ”ך ועד העת החדשה, הקמת יערות קהילתיים בעשרות ישובים ברחבי הארץ, שדרוג נחלים, נטיעות בטחוניות בישובי עוטף עזה, סלילת דרכים בטחוניות בישובי עוטף עזה, הכשרת שטחים בנגב ובערבה לנטיעות עצי זית, תמרים, חממות למתיישבים החדשים בנגב ובערבה ועוד פעולות חיוניות רבות שנראות לעיתים כמובנות מאליהן, אך לא כך הדבר. לדוגמה, חלק ממפוני גוש קטיף שלא קיבלו מענה הולם מהמדינה לאחר פינוי היישובים בתוכנית ההתנתקות זכו להכשרת הקרקע, הקמת המחנה הזמני והקבוע וכן הקמת גני משחקי ופארקים על ידי קרן הקיימת.
בכל חלקי הארץ זכו ליהנות מהעשייה של אפי והקרן הקיימת, כאשר מרבית ההשקעה הייתה בעיקר בפריפריה. במהלך תקופת כהונתו של אפי הושקעו ביישובי הנגב והערבה, הגליל ורמת הגולן למעלה משני מיליארד שקלים בפרויקטים. אם נבחן לרגע כל יישוב בארץ, נגלה את טביעת האצבע של הקרן הקיימת.
במשך שנים רבות הקרן הקיימת הייתה לארגון מוקצה בעולם. האו”ם השווה את הציונות לגזענות וכפועל יוצא מכך, הקרן הקיימת כארגון ציוני-יהודי, סבלה רבות מדימוי שלילי. אפי שם למטרה לשנות את הדימוי והחל לפעול רבות לשם כך. המאמצים הרבים שלו נשאו פרי עד כדי כך שהקרן הקיימת הפכה לחברה בוועדת של האו”ם בתחום פיתוחי המזון לעולם העתיד, המים והיערות. אחד המקרים המרגשים ביותר התרחש כאשר הקרן הקיימת ואפי ארחו את באן קי מון שהיה מזכ”ל האו”ם בין השנים 2007-2016.
במהלך הביקור אפי הזמין את באן קי מון לנטוע עץ זית וסיפר לו שהוא מקדם יוזמה של נטיעת “עץ לכל תושב” בישראל, כדי לתרום לשמירה על כדור הארץ. קי-מון התרגש מאוד מהמעמד, כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה עבורו לנטוע עץ. מיד לאחר שנטע את עץ הזית הכריז באזניו של אפי על רצונו לקיים יוזמה דומה, אך ברמה עולמית – “עץ לכל תושב בעולם”. קי-מון ציין שהחוויה הייתה מרגשת מאוד עבורו. הוא התייחס לחוויה שעבר בביקורו להוסיף (תמונה של קי מון נוטע עץ) ב’יד-ושם‘ לזכר השואה והגבורה. “החוויה ביד ושם הייתה עוצמתית, אך החוויה של נטיעת עץ לראשונה בחיי הייתה חוויה אישית, שמעולם לא חוויתי״, כך אמר. בדרכם לנטוע במשותף עץ זית, הראה אפי למזכ”ל האו”ם שדגלל מדינת ישראל והאו”ם המתנופפים בסמוך לחלקת הנטיעה מעוטרים בענפי זית. באן קי מון השיב בתגובה: “אני שמח לנטוע עץ זית בישראל. אני יודע את מאמציך להפוך את מדינת ישראל והאיזור לירוקים יותר. אני אשתדל לעשות זאת בכל העולם”. כך שנתיים לאחר מכן הכריז באן קי-מון על ״יום היער הבינלאומי״, בו ביקש מכל שגרירי האו”ם לשמור על הטבע ולנטוע עצים חדשים.
לאחר אסון התאומים הוקמה אנדרטה ייחודית לזכר הנספים בעלייה לירושלים, בנוכחות שגריר ארה”ב בישראל דן שפירו והפכה מקום התכנסות לטכסי ה-11 לנובמבר בישראל.
על מנת להראות לעולם שקק”ל הינה ארגון ירוק התורם גם לעולם ירוק וטוב יותר, ההנהלה ודרקטוריון קק”ל החליטו לסייע ולבצע פרוייקטים ירוקים בעולם השלישי. כך הוקמה חווה חקלאית לבני נוער יתומים ברואנדה, בכפר שהוקם מתרומה של משפחת היימן ניו-יורק (כפר השלום). כפר זה משמש כבית למאות יתומי מלחמות השבטים ברואנדה ומהווה דוגמה שממשלת רואנדה גאה להציג בפני התיירים. תמיכה זו עמדה לזכות ישראל עם כניסתה של רואנדה כחברה במועצת הביטחון באו”ם, כדבריו של שגריר ישראל באו”ם דאז רון פרושאור.
סיוע בהקמת חווה לגידול עגבניות באתיופיה, סיוע בתוכנית מים ומדבור בקניה, לימוד קורסי כבאות לצוותי הכיבוי ברש”פ, הענקת שתילים בט”ו בשבט לעיר רוואבי שנבנתה באזור רמאללה. אירוח ראשי ממשלות ונשיאים ועוד.
הקרן הקיימת הושתתה על ערכים המלמדים לאחווה, שלום ורעות בין בני אדם וגם כלפי הטבע. אפי חשב שמן הראוי להכניס את הערכים האלו אל תוך כותלי בתי הספר. לשם כך הכין יחד עם אנשי אגף החינוך של הקרן הקיימת תכנית בתחום איכות הסביבה. לכל בית ספר בארץ שעמד בקריטריונים ניתנה ללא תשלום כיתת לימוד פתוח בנויה מעץ שהוצבה בחצר בית הספר, בה התלמידים יכלו ללמוד על איכות הסביבה – לא בתוך כיתה, אלא במרחב הפתוח. בפרויקט הזה הושקעו מיליוני שקלים ואפי היה גאה בו במיוחד. אפי האמין שהירוק ואיכות הסביבה יכולים לחבר בין מגזרים ודתות – יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים צ’רקסים ובדואים. כך היה שלראשונה גם במגזר המוסלמי שמנהיגיו ראו לעיתים בקרן הקיימת ארגון ציוני מנשל, שנטע יערות על חורבות כפרים – ראשי הרשויות הסכימו לחתום על אמנה של שיתוף פעולה עם הקרן הקיימת וללמד תכניות של קק”ל בבתי הספר. התגובות לפרויקט שהגיעו מראשי הרשויות וממנהלי בתי הספר היו מצוינות.
אפי שטנצלר בחנוכת הכיתה הירוקה באלעד
יחסי הגומלין והאיזון העדין בין בני האדם לטבע בא לידי ביטוי במיוחד ביערות. כך, היערות אותן נטעה, שמרה וטפחה הקרן הקיימת, הפכו לימים ל”גלגל” הצלה בדמות תחנת מחקר כדי ללמוד על האקלים ועל עתידה של האנושות. אנשי הקרן הקיימת בחרו ביער יתיר, הממוקם בדרום הר חברון, כיער המשמש בסיס למחקר. יער יתיר מתפרש על פני 50,000 דונמים והוא נחשב לאחד מהיערות, נטע אדם, המיוחדים בעולם, משום שהוא נטוע באזור מדברי. בעת תחילת נטיעתו בשנת 1964 היה לאנשי קק”ל ספק גדול אם ישרוד על אדמה צחיחה כל כך בנגב ובכל זאת הוא גדל מדי שנה וכיום הוא היער הגדול בישראל, ואחד מיערות נטע האדם בשטחים צחיחים הגדולים בעולם, עם למעלה מ-4 מיליון עצים מסוגים שונים ומסלולי אתרי מורשת משולטים.
אפי פנה לנשיא מכון וייצמן לשעבר, פרופ’ דניאל זייפמן שנעתר לבקשתו לערוך מחקר משותף בנושא ההתחממות הגלובלית ותרומת העץ והיער בבלימת התחממות כדור הארץ. פרופ’ דן יקיר עמד בראש המחקר שהשווה בין יער יתיר ליער בגרמניה. במהלך המחקר גילו החוקרים שדונם אחד של יער במדבר סופח כמות של פחמן דו-חמצני באופן זהה ליער הממוקם באזור גשום. כלומר, למרות שביער יתיר בו נמדדים פחות מ-200 מ”מ גשם בשנה (המוגדר ע”י האו”ם כשטח מדברי), היער הועיל לאיכות הסביבה באופן זהה ליער בגרמניה שנהנה מלמעלה מ-3,000 מ”מ של גשם.
תוצאות המחקר הזה התחברו באופן ישיר לחוויה של באן קי-מון, שעכשיו יותר מתמיד דחף את נושא נטיעת העצים ויוזמת “עץ לכל תושב”. מעבר ליתרון של העץ, הוכח במחקר, שהוא גם מהווה ריפוי להתחממות כדור הארץ, בכך שהוא קולט ומסנן פחמן דו-חמצני ופולט חמצן. תפיסת האנושות הפכה להיות כמעין “סחר חליפין” אל מול הטבע – כלומר, לדוגמה על כל מטוס, ששורף כמות מסוימת של פחמן דו-חמצני הגורם לנזק סביבתי, משלמת חברת התעופה קנס כספי לטובת נטיעת יערות המסייעים למאבק בהתחממות הגלובלית.
תוצאות המחקר היו מעודדות ומשמחות מאוד והובילו את אפי ואנשי קק”ל להגדיל את נטיעת העצים בנגב. למעשה, על פי תמ”א 22, השטחים בצפון הארץ המיועדים ליערות ננטעו ולמעשה רוב הנטיעות בשנים האחרונות לכהונתו של אפי כיו”ר הקרן הקיימת היו בנגב ובסך מצטבר של מאות אלפי דונמים, אחד מהיערות האלה היה “יער השגרירים שנטוע בין בית קמה לבאר שבע. במקביל לאפי דאג גם לשיקום היערות הוותיקים.
בשנת 2008, השנה השנייה לתפקידו, עמד אפי עם מנהל מרחב דרום של הקרן הקיימת מול צומת להבים, כאשר באר שבע באופק. המחשבה שעברה בראשו הייתה שכדי להרחיב את בירת הנגב צריכים לנטוע בסביבתה יער על מנת שיהווה ריאה ירוקה עבור האוכלוסייה. היות והקרקע הייתה בבעלות ממ”י, היא נבדקה על ידם שאין תביעות קרקע של הבדואים באזור ולאחר מכן החלה הכשרת קרקע בשיטה מיוחדת במינה, שיטת “שיחים”, בה גם אם יש כמות משקעים מועטה ביותר בשנה, היא תספיק. כך ניטעו כ-30 אלף דונמים להרחבת יער השגרירים.
למרות היתרונות הרבים שבנטיעת יער חדש, לא כולם אהבו את ההחלטה לנטוע את יער השגרירים. כך בשנת 2009 החל להתפתח משבר שליווה את הקרן הקיימת שנים רבות: משבר שכונה “אל-עראקיב”. מדינת ישראל פינתה מספר אוהלים, שהוקמו בחופזה ובצורה בלתי חוקית על ידי קבוצת בדואים, שלחלקם יש קרקעות ובתים מפוארים בעיר רהט השכנה. אותו קומץ שפלש לקרקע, כמובן לא אהבו את העובדה שממ”י תבע את זכותו על הקרקע והם החלו במחאה. קמפיין המחאה השקרי שמומן באמצעות גורמים, מדינות וארגונים מהארץ ומחוצה לה, הציג בפני העולם את האירוע כפינוי בלתי חוקי של התושבים על ידי קק”ל. התמונה שהתקבלה הייתה כאילו קק”ל גרמו להרס כפר. גם כאשר התביעה שלהם בגיבוי ארגונים ישראלים נגד מדינת ישראל הגיעה לבית המשפט המחוזי ואף לביה”ש העליון, הפסיקה הייתה שלא היה שם כפר והנטיעות הן חוקיות (למרות שעל הקרקע של השטח הנתון במחלוקת לא ניתן אף לו עץ אחד). עובדות אלה לא הפריעו לגורמים מהארץ ומחו”ל, שהובלו על ידי ארגוני ה-BDS, להמשיך במימון קמפיין חריף נגד קק”ל- J.N.F. השיא היה כאשר הקמפיין פנה נגד אפי באופן אישי, באמצעות קמפיין של כתבות בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה בארץ ובחו”ל, להפסיק את הנטיעות בנגב.
אפי והקרן הקיימת ספגו קיטונות של זעם ומחאה ברשתות החברתיות העולמיות וכן התקיימו ברחבי העולם הפגנות נגדם. בגרמניה לדוגמה, בקונגרס יחסי ישראל-גרמניה, שהתקיים ביום מושלג בדיסלדורף ובו הוזמן אפי לנאום כאורח הכבוד, התקיימה מחוץ לאולם הפגנה; בפריז במופע הצדעה לקרן הקיימת בהשתתפות כ-3,000 אורחים התקיימה מחוץ לאולם הפגנה; בטורונטו באירוע Negev dinner, בהשתתפותם של ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר (Stephen Harper) ואפי, התקיימה מחוץ לאולם הפגנה גדולה; בקולורדו, בעת שהמושל אירח בביתו את הנהלת כנס קק”ל-JNF ארה”ב, התקיימה בחוץ הפגנה של פלסטינאים ונטורי קרתא; אפי קיבל איומים רבים על חייו, שכללו 36,000 מיילים, מכתבים וכד’ במשך חודשים רבים. המון זועם פרץ לתוך אירוע של הקרן הקיימת בגרמניה שבו הופיעה להקת הגבעטרון. גם באיטליה נערכו הפגנות ובצרפת מפגינים אף קשרו את עצמם בשרשראות לחזית הבניין. בית קק”ל בתל אביב “זכה” למחווה מיוחדת מצד המפגינים, כאשר בראשו נתלה דגל פלסטין. ארגוני השמאל הרדיקלי שהסתייעו על ידי הקרן החדשה לישראל, קפצו על המציאה כמוצאי שלל ושפכו חומר בעירה רב על מנת ללבות את ההסתה. הנהלת קק”ל פנתה לחברת ״קלע״ (KELA) על מנת לגלות מי עומד מאחורי הקמפיין, ההפגנות, המודעות והכתבות.
אפי שטנצלר יחד עם סטיבן הרפר
תוצאותיו הראו ש-214 ארגונים מישראל ומחוצה לה וכן ממשלות זרות – תורמים כספים למימון הקמפיין. למרות כל זאת אפי המשיך בתוכנית העבודה בסיוע ליישובים הבדואים כגון הקמת פארקים וריאות ירוקות באזורי רהט, שגב שלום וערערה, בנוסף יזם הקמת חווה חקלאית בוואדי עתיר בסמוך לישוב חורה.
אפי רתם את מנהיגי העדה שהבינו את השיוני שקק”ל יזמה ואת תרומתה של הקק”ל לישוב הבדואי. כך לדוגמה, ראש מועצת שגב שלום עמאר אבו מעמר, התנדב להשתתף בכנס אנטי-קק”ל בשוויץ על מנת לספר את האמת על הקרן הקיימת, שלא רק שלא גרמה לנזק לקהילה הבדואית – אלא להיפך. צעדה של הקרן הקיימת הובן, הקק”ל אינה נוטעת ולו עץ אחד על אדמות שאינן אדמותיה או אדמה בבעלות ממ”י. בנוסף הקק”ל מעסיקה עובדים מכל שכבות האוכלוסיה, ביניהם גם בדואים, דרוזים, נוצרים ועוד. התמדתו של אפי ואסטרטגיית הניהול שלו עבדו היטב. השקט הושב, המחאה שקטה וקק”ל המשיכה בפעילותה ואף העצימה את עשייתה, במגמה להפוך את מדינת ישראל למקום שלכל תושביו טוב ונעים ביותר לגור בו.
כמנהיג שהרגיש תמיד צורך להיות בראש המחנה ולהוביל קדימה, אפי הוביל בקק”ל מאות יוזמות ופעולות שתרמו לארגון הקרן הקיימת בפרט ולמדינת ישראל בכלל. כך לדוגמה, נבנו מאגרי מים ממוחזרים, בטיהור שלישוני בהשקעה של מיליארד שקלים. מים אלה אושרו לשימוש בענף החקלאות, מפנים על ידי כך יותר מים לצרכי שתיה. בזכות פרויקט זה מדינת ישראל הפכה למובילה בעולם בשימוש במים ממוחזרים, כאשר 70% מגידולי החקלאות במדינת ישראל משתמשים במאגרים שהקרן הקיימת בנתה. משרד החקלאות הוריד מעצמו, אט-אט תחומי אחריות והעבירם לקרן הקיימת לישראל. אפי חשב שלמחקרים ופיתוחים אלו יש חשיבות רבה עבור אבטחת המזון לעתיד במדינת ישראל, בשל כך פנה אל הדירקטוריון של הקרן הקיימת ובאישורו הוגדל תקציב ההשתתפות של קק”ל בתקציב תחנות המחקר – בהשתתפות של למעלה מ-20 מיליון שקלים בשנה. הקרן הקיימת הפכה לשותפה מלאה של מדינת ישראל במחקר ופיתוח המזון לעתיד.
בעשור בו כיהן אפי כיושב הראש, ההנהלה תחתיו עודדה בניה ירוקה והוציאה לפועל שיתוף פעולה פורה יחד עם המועצה לבניה ירוקה. יחד הם יזמו את תחרות “הבית הירוק” לאדריכלים, כדי לעודד אותם לבניה ירוקה והתחשבות בסביבה. בין הפרויקטים והיוזמות של קק”ל היו הגדלת אגמון החולה והשקת מתחם לחקר פרפרים; הצלת מי הירקון על ידי הקמת אגנים ירוקים; טיהור מי השפכים של כפר סבא והוד השרון והובלתם לירקון; הפיכת אזור יישובי מגידו ויערות מנשה למרחב ביוספרי המוכר על ידי אונסק”ו; “הקמת” מוזיאון עצים ביער האילנות, הקמת מתחמים להורי החיילים בכניסה לבסיס צה”ל, הקמת יער מטרופוליני כחגורה ירוקה סביב העיר ירושלים, פארק צפרות בלוטן; סלילת דרכי בטחון ליישובי עוטף עזה ונטיעות ביטחוניות לאורך הצירים הראשיים על מנת להסתיר את הצירים מהיורים מאזור רצועת עזה; הצבת תאורה מיוחדת בתמנע והפיכתו לאתר שניתן לבקר בו גם בשעות הערב הקרירות; הצבת מגוניות ביערות קק”ל, באזורים שסופגים הפגזות ובישובים בצפון ובדרום הארץ;
השיא של שיתוף הפעולה בין הקרן הקיימת ומדינת ישראל היה בתערוכת EXPO MILANO שהתקיימה במילאנו בשנת 2015. התצוגה בביתן הישראלי הייתה סביב הפעילות המשותפת עם הקרן הקיימת והפיתוחים בתחום טיהור המים, היערות והמחקרים פורצי דרך בתחום המזון, הקיימות, מידבור ועוד. הביתן הישראלי הוכרז כאחד משלושת הביתנים המוצלחים ביותר מבחינת ביקורים והעניין הרב שהיה סביבו. החלק הבולט שמשך תשומת לב מרכזית היה קיר ורטיקלי בגובה של כ-20 מטרים שהוצג לראשונה ובו שתולים צמחי מזון.
אפי שטנצלר וביבי נתניהו בתערוכת ה-EXPO במילנו 2015
תחנות המחקר והפיתוח פרחו בחסות השותפות עם קק”ל. רוב הירקות והפירות החדשים, השבחת הזנים הוותיקים, צמחיית נוי, גידול דגים וכד’ עברו דרך אחת מתחנות המו”פ הללו. בתחנות אלה מצאו החוקרים דרכים יעילות וחסכוניות לגידול הפירות ועוד. באותה תקופה הקרן הקיימת הקימה ועדה מיוחדת בראשות חברת דירקטוריון ד”ר אור קרסין, מומחית לנושא איכות הסביבה שהנהיגה כנסים תקופתיים בהם חולקו מלגות לחוקרי מצטיינים.
במקביל להרחבת העשייה בתחום המחקר והפיתוח, אפי הוביל עם הדירקטוריון תכנית לקליטת יערנים מקצועיים חדשים, בוגרי תואר שני ולשם כך הוכנה תכנית עם הפקולטה לחקלאות. בכך אפי הצליח להעשיר את כוח האדם לשנים הבאות. התוכנית שהקנתה להם השכלה עם אופק של עבודה בקק”ל – עודדה צעירים ללמוד את מקצוע היערנות. כמו כן, התקיימה גם תכנית עם ארגון היערות האמריקאי של ממשלת ארה”ב, שבה מדי שנה יצא להשתלמות בת שנה עובד קק”ל בתחום היערנות.
כדי להמשיך ולדחוף את הארגון קדימה ולהתמקצע בתחומי הקיימות, אפי הקים את יחידת “המדען הראשי” בראשות ד”ר בונה שלפני כן כיהן כמנהל מרחב צפון בקק”ל, על מנת שיתן פתרונות מדעיים החל מחקר העלמות דבורת הדבש, המשך במחקרים בנושאי צפרות וכלה בתחנת טיבוע באגמון בחולה – כאלה שבחרו להשתכן בישראל, או אלה שרק עוברות בישראל בדרכן למדינות אחרות. חקר הציפורים תפס תאוצה במיוחד בתוך קק”ל כאשר אפי הקים את יחידת הצפרות של קק”ל. נושא נוסף שנחקר בתוך יחידת המדען הראשי של קק”ל הוא כנימות העצים וסוגי העצים שיש לנטוע, במקום הנטיעה המסורתית של עצי האורן המחטניים. יחידת המדען הראשי של קק”ל ניסתה להבין את הסיבה לכנימות וכיצד ניתן למגר אותן. הקרן הקיימת יחד עם חברת ״ערבה פאוור״ הקימו בערבה את החווה לאנרגיה סולרית הראשונה בארץ שסייעה כלכלית ליישובים בערבה מחד ומאידך תרמה לאיכות הסביב בהפקת חשמל ירוק ובלתי מזהם.
במהלך כעשור בו אפי היה אמון על הנהגת הקק”ל, הוא פעל רבות למען הארגון והצמיח אותו מבפנים, כלפי חוץ. הוא סגר יחידות ישנות ובלתי יעילות והקים יחידות חדשות, תוך שהוא זורע זרעים רבים שהמשיכו להתפתח עוד הרבה זמן אחרי שהוא סיים את תפקידו. כך לדוגמה, אחת הפעולות הראשונות שביצע בקדנציה הייתה הוויתור האמור על 30% משכרו. החלתה שבוצעה יחד אברהם דובדבני שכיהן כיו”ר עמית, הגיעה לאחר הכרה במצב הקשה בו הייתה מצויה קק”ל. במשך 10 שנים השניים לא ביקשו להגדיל את שכרם שוב. כך היה גם כאשר נכנס לתפקיד יו״ר עמית אלי אפללו, שהחליף את אברהם דובדבני ויחד עם אפי השניים המשיכו לרקום אתגרים חדשים ונוספים.
מיד אחרי אסון הכרמל החל מיכה לינדנשטראוס ז”ל שכהן כמבקר המדינה, לערוך ביקורת לכל הגורמים שהשתתפו בכיבוי ובאחריות לשריפה. המבקר לא פנה לקק”ל משום שעל קק”ל כמו כל המוסדות הלאומיים (הסתדרות ציונית, סוכנות יהודית, קק”ל וקרן היסוד) לא חל חוק מבקר המדינה. אפי פנה במקביל אל המבקר וטל דירקטוריון קק”ל, שיסכימו לערוך ביקורת בקק”ל ולבדוק את התנהלותה בעת השריפה, למרות שהשריפה הייתה בשטח שבאחריות רשות הטבע והגנים. בדו”ח כתב המבקר שקק”ל פעלה בעת השריפה בצורה טובה ויעילה. גם רוה”מ בנימין נתניהו התקשר לאפי על מנת להודות לו על תרומת קק”ל בעת השריפה – כגון גיוס משאבים מחו”ל, רכישת חומרים מעכבי בעירה, השתתפות עובדי הקק”ל ורכבי הכיבוי שהוכיחו שניתן לסמוך עליהם. הוא אף ציין זאת בישיבת ממשלה לאחר כיבוי השריפה אליה זומן אפי.
ראוי לציין שבחודש ספטמבר 2010, שלושה חודשים לפני פרוץ השריפה, כתב אפי מכתב שנמעניו היו הרמטכ”ל, המפכ”ל, ראש המוסד, ראש השב”כ ומספר שרים הנוגעים בדבר. במכתב זה נכתב כי בקיץ של אותה שנה נגרמו למעלה מ-600 שריפות מעשה ידי אדם ביערות קק”ל שאפי הגדירם כ”טרור אקולוגי”. עוד כתב “עד אשר לא יהיו הרוגים כתוצאה מהשריפות, כנראה המדינה לא תתעורר”. כחודש לאחר שיגור המכתב התקיימה במשרדי קק”ל ישיבה של נציגי הארגונים הנ”ל ובפרוטוקול נרשם כך: “אנחנו בקק”ל מתנדבים לקיים את הישיבה הזו במשרדנו למרות שהאחריות לכיבוי שריפות נתונה בידי הממשלה. יש צורך דחוף בהקמת טייסת לכיבוי אש, אמצעים טכנולוגיים לזיהוי מוקדם של שריפות, הכשרת כ”א וכד'”. כשלושה חודשים לאחר מכן התחוללה השריפה בכרמל.
לאורך כל תפקידיו הציבוריים האמין אפי, שביקורת הינה כלי חשוב לצורך ניהול יעיל של הארגון. כך לדוגמה עם בחירתו הוכח לדעת שאין לארגון מבקר פעיל. הוא פנה לדירקטוריון הקק”ל וביקש שוועדת הביקורת של הדירקטוריון תערוך מכרז לתפקיד מבקר לקק”ל ואכן עם תום התהליך נבחרה מבקרת לקק”ל.
בעת אחרת, פנה מבקר המדינה הנכנס, יוסף שפירא, אל אפי בעניין הביקורת שערך על מינהל מקרקעי ישראל. הוא ציין שהינו מעוניין לערוך ביקורת בנושא הדרך שבה ממ”י מנהל את קרקעות קק”ל. אולם הוא לא יכול לבצע ביקורת על קק”ל, מכיוון שחוק מבקר המדינה אינו חל על קק”ל, שכידוע איננו מוסד או ארגון ממשלתי. אפי אמר שהוא מסכים לכך, אולם היות ובמשך כ-100 שנים לא התקיימה ביקורת של מבקר המדינה על הארגון (אלא רק של מבקד המוסדות הלאומיים ושל קק”ל), עליו לקבל את אישור הדירקטוריון. אפי הצליח לשכנע את דירקטוריון קק”ל בחשיבות הנושא ולראשונה בתולדותיו נכנס הארגון לביקורת המבקר, כאשר שנה לאחר מכן הוא ביקש את אישורו של אפי לערוך ביקורת גם באלפי פרויקטים שקק”ל ביצעה בין השנים 2012-2014. אפי הסכים לכך, ושכנע את חברי הדרקטוריון שיש לאפשר למבקר לערוך את הביקורת בקק”ל, על אף שהחוק אחנו מאפשר לו זאת. אולם כמי שמאמין בביקורת, הדבר יסייע גם לניהול יעיל יותר של קק”ל. יש לציין כי מבקר המדינה לא קיים אף פעם ביקורת בארגון דומה לזה של קק”ל, המתנהל על פי נוהלים שונים שמשרד ממשלתי מתנהל.
בשל המתקפות החוזרות ונשנות על הקרן הקיימת, מצד ארגונים קיצוניים ומצד התקשורת הוחלט על ידי שרת המשפטים דאז, להפוך את הקרן הקיימת לחברה לתועלת הציבור (חל”צ).
וכמילותיה של לאה נאור בשירה – “כל סוף הוא התחלה של משהו חדש”, כך גם העשור של אפי בראש הקרן הקיימת התקרב לסיומו. לפני תחילת הקדנציה השנייה של אפי שטנצלר, ביקש אהוד ברק, שעמד אז בראשות מפלגת העבודה, למנות את שלום שמחון כמועמד מפלגת העבודה ליו”ר הקק”ל בניגוד לחוקת המפלגה וללא בחירות. אפי האמין שהמפלגה חייבת להיות דמוקרטית וזכותו של כל חבר וחברה לבחור ולהיבחר. בשל כך נלחם בהחלטה זו החל מבית הדין של המפלגה, דרך בית המשפט המחוזי וכלה בבית המשפט העליון. את הוצאות המשפט הוא מימן מכיסו הפרטי, על מנת שלא לפגוע בקופת הארגון. אפי נלחם על העקרון הדמוקרטי לא רק עבור עצמו, אלא גם עבור הדורות הבאים. בתום מאבק עיקש פסק בג”צ שמפלגת העבודה לא קיימה את החלטות בית המשפט ועל המפלגה לקיים בחירות לאלתר ואכן בבחירות שהתקיימו, אפי גבר על שלום שמחון ונבחר לקדנציה נוספת. זמן מה לאחר מכן, אהוד ברק יחד עם שלום שמחון, מתן וילנאי, שכיב שאנן ואורית נוקד פרשו ממפלגת העבודה והקימו את מפלגת העצמאות.
אחד מהפרויקטים מחוללי המפנה שאפי הוציא לפועל יחד עם היו״ר העמית דובדבני ואחריו אפללו, בשיתוף רוביק דנילוביץ ראש העיר באר שבע וסניפי קק”ל בעולם, היה פרויקט פארק נחל באר שבע. פרויקט זה נולד על שולחן השרטוטים של מרחב דרום בקק”ל, לאחר שעלה הרעיון לבצע פרויקט מטרופוליני על השטח שהיה אתר הפסולת של הדרום – אזור עמק שרה. כל מתחמי התעשייה והמגורים באזור נבנו כשהגב שלהם פונה אל האתר, ששלטו בו זיהום אוויר ופסולת, אשר גרמו לאיכות חיים ירודה של התושבים. הפרויקט יצא לדרך ובמסגרתו פונתה הפסולת על ידי כ-1,000 משאיות אשפה. לשכות קק”ל ברחבי העולם נתנו כתף יחד ותרמו עשרות מיליוני שקלים כדי להוציא לפועל את הפרויקט, בהמשך גם הממשלה והעירייה תרמו את חלקם. בפארק נחל באר שבע טיילת לאורך כשמונה ק”מ של מדשאות, אמפי-תיאטרון ענק, שחזור באר אברהם, שחזור היישוב בית אשל ועוד.
בליבו של הפארק נחפר שטח לאגם מלאכותי, שני רק לכנרת בגודלו, כאשר המים שזורמים בו הם מים ממוחזרים. יש לציין שלאחר פיתוח הפארק החלו להבנות שכונות מגורים סביב הפארק – הפעם עם הפנים אל הפארק. חשוב לציין שהביצוע של כל הפרויקטים יצא אל הפועל הודות ליחסי עבודה ואמון תקינים בין אפי ובין יו”ר העמית, הסגנים, חברי ההנהלה והדירקטוריון, המנכ”ל, המנהלים והעובדים וכו’. את הפלא של פארק באמצע המדבר ובאזור שהיה ידוע כאתר פסול חוללו במשותף עיריית באר שבע והקרן הקיימת, באים לראותו נציגים מהעולם כולו, בין השאר גם ביתו של נשיא סין לשעבר, שפיתחה מערכת יחסים קרובה עם הקרן הקיימת.
גם בעיר הסמוכה דימונה ביצעה קק”ל פרויקט ובו פארק עם אגם ואמפי-תיאטרון. פרויקט נוסף שבוצע בדרום על ידי אפי וקק”ל היה ביישוב עומר, שסבל מדי חורף מהצפות, כתוצאה מגלישת מים מההרים אל הוואדיות. עובדי קק״ל שנחשבים לטובים בעולם התחום הקרקע והמים, נרתמו לתכנון והסתת הנחלים בשיטה מיוחדת ועל ידי כך היישוב חדל להיות מוצף ובנוסף אף ננטע בשטחו פארק גדול. פעולה דומה להסתת מי השיטפונות, נעשתה גם בשדה התעופה רמון וביישוב ״מצפה אילן״ (על שמו של האסטרונאוט אילן רמון ז״ל) בוצעו עבודות הכשרת השטח להקמת היישוב בהשתתפותה של רונה רמון ז״ל.
אפי שהתחיל את דרכו בקק”ל, באתר שבו היו שרידי בית אשל ההיסטורי, הרגיש שהוא צריך לסגור מעגל לפני שהוא נפרד מתפקידו. ומה יהווה סגירת מעגל טובה יותר מאשר שחזור בית אשל והנחת אבן פינה לאגם בפארק נחל באר שבע? כך אמר וכך הוא גם עשה.
אפי שטנצלר עם מונה רמון בטקס הנחת אבן פינה ליישוב מצפה רמון
© כל הזכויות שמורות לאפי שטנצלר. 2021 | נבנה ע״י פאפגאי דיגיטל.
