Efi was elected mayor of Givatayim when he was in his 40s. Among his most notable achievements were the planning and approval of the “City of Givatayim” complex, which was the first urban renewal project in Israel, the breakthrough of Derech HaGvura (Rabin Road) that connects Derech HaShalom to Aluf Sadeh Road, the development of Area 9, construction of the first underground parking lots in Givatayim, construction of Beit Pelephone, construction of the Givatayim Theater, Givatayim Mall, Vered Tower (Phoenix Tower), and the Givatayim Park.
In addition, Efi initiated the education project to further the development of a study major for grades 1-8 and 9-12 (without middle schools), and implemented urban kindergartens from the age of 3. For these initiatives he won the Education Award and also each year won a 5-star beauty award for the city of Givatayim from the organization “The Beautiful Land of Israel” (Erez Israel HaYafa).
During his 13 years as mayor, Efi Stenzler has initiated and enacted many important municipal bylaws, including the first municipal bylaw in Israel preventing parking of heavy trucks and busses throughout the city during the night, a bylaw preventing the establishment of shops for video gaming or gambling, and more.
בשנת 1993 בהיותו בן 39, לאחר שבאמתחתו ניסיון רב של ניהול ארגונים ומערכות מוניציפלית, לימודים אקדמיים וחברות בדירקטוריונים, התמודד וזכה אפי שטנצלר בבחירות לראשות עיריית גבעתיים. למרות חברותו במפלגת העבודה, אפי היה “ראש עיר של כולם” והנהיג מדיניות “דלת פתוחה”, על מנת לאפשר לכל תושב בעיר להרגיש בנוח להיכנס למשרדו ולומר את אשר על ליבו. אפי איש של אנשים, אהב מאוד את התושבים ואת הקשר עמם. הוא היה קשוב לצרכיהם ודאג לפתרון הבעיות שהציפו. הקשר שהנהיג עם התושבים הפך את גבעתיים לעיר הידועה כעיר “משפחתית-קהילתית”.
עם כניסתו לתפקיד אפי ויתר על נהג צמוד, גם כדי לחסוך משכורת מיותרת וגם כדי לא להיות ״מורם מעם״. אפי אהב את האווירה הקהילתית של העיר – אווירה אותה הנהיגו קם קודמיו בתפקיד, ואת העובדה שגם אנשים שהגיעו לעיר מבחוץ הרגישו מחוברים. לנגד עיניו עמד המשפט “לחלום בלילה, לשתף בבוקר, לתכנן ולדאוג ולהתחיל לבצע את החלום במהלך היום”. הוא לקח ברצינות רבה את הבקשות והצרכים של התושבים – כך למשל מצא פתרון, שיאפשר התקנת מעליות בבנייני קומות ישנים. פתרון זה נולד בעקבות מקרה בו ועד בית ביקש פגישה והגיע ללשכתו של אפי עם אבטיח, במטרה להמחיש את הקושי בנשיאת האבטיח במדרגות אל הקומה הרביעית. הם ציינו בפניו שהיו אצל שני ראשי הערים שקדמו לו ואף אחד מהם לא מצא פתרון לבעיה. אפי הבטיח שיעשה כל שביכולתו ואכן כעבור מספר חודשים הוא עדכן אותם על הפתרון. כעבור שנה דיירים מרחוב מצולות ים היו החלוצים בגבעתיים ובארץ שזכו להשתמש במעלית החדשה.
אפי האמין שראש עיר טוב נמדד בכך שתושבי עירו גאים בעיר שלהם, שהוא קשוב לבעיות של התושבים ופותר אותן, גם אם לשם כך יש להלחם למענם עם גורמים מחוץ לעירייה, כך למשל חברת חשמל, בזק, מקורות, חברות סלולריות, ערים שכנות, ארגוני מורים, עמותות, איגודים, תעשיות, חברות וגורמים עסקיים, צה״ל ,משרדי ממשלה ועוד. לדבריו, “כראש עיר אתה צריך שיהיה לך חזון, איך ברצוהך לראות את העיר בעוד שנים, להיות מנהיגה של העיר ושגריר טוב שלה כלפי גורמי חוץ ולדעת ליצור שיתופי פעולה יעילים ומועילים שיקדמו את העיר ותושביה”.
בשנים שכיהן כראש עיר אפי הוציא לפועל פרוייקטים רבים וביניהם פריצת דרך הגבורה (דרך רבין) המחברת בין דרך השלום לאלוף שדה והקמת קיר אקוסטי ירוק; שינוי תכניות של שטח 9, כך שהקניון יבנה במקום בית העירייה וכך תיווצר רחבה לאורך רחוב ויצמן; דרישה שכל החניונים של הדירות והקניון יהיו תת-קרקעיים (במקום מעל הקרקע); קאנטרי קלאב משוכלל במקום מרכז מסחרי פתוח וכך, הרוויחה העיר גבעתיים פארק בגודל של 36 דונמים, אשר בתכנית הקיימת לא היה קיים כלל.
יש לציין שחברות הבנייה אשר נאלצו לבנות חניונים תת-קרקעיים כמו גם חברת ‘שיכון עובדים’ איימו לפנות לביהמ”ש, אולם אפי לא זז מעמדתו.
אפי הוציא אל הפועל פרוייקטים רבים כמו בניית בית פלאפון; הקמת מגדל הוורד – בית הפניקס ; הקמת תיאטרון גבעתיים; בניית קניון גבעתיים, כאמור; הקמת פארק גבעתיים ופרויקט התחדשות עירונית – פינוי-בינוי ועירוב שימושים, הראשון בישראל, המכונה ״הסיטי של גבעתיים״ וממוקם ברחוב ערבי נחל (היכן שבעבר עמדו מפעל ‘פרימן’, ‘פרי סוכר’, ‘פלאלום’ הגובלים עם בורסת היהלומים רמת גן); חקיקת חוק עזר עירוני המונע מרכב כבד מעל 4 טון לחנות ברחבי העיר; שדרוג המערך העירוני נותן השירות – כך למשל התעקש אפי ועמד בתוקף על כך שתהיה לגבעתיים תחנת כיבוי אש עצמאית מצויידת במיטב הכלים, אשר תוכל להגיע לכיבוי שריפה בתוך מקסימום 3 דקות וגם תיתן שירות רב-תכליתי לתושבים ולא רק לכיבוי אש; אפי ייעל את נושא ניקיון העיר והנהיג לראשונה פינוי אשפה וטאוט רחובות באמצעות קבלנים קבלנים כאשר העירייה מחוייבת להחליף את פחי האשפה לקיבולת גדולה יותר, שינה את שעות פינוי האשפה לשעות שאחרי צאת התושבים לעבודה, על מנת לא לגרום לפקקי תנועה. בדרך זו הרוויחו תושבי גבעתיים שבעת שהיו שביתות תברואה ברחבי הארץ, הם נהנו מעיר נקייה.
אפי שינה את הקונספציה שהייתה נהוגה לפני בחירתו, שגבעתיים תשען על שירותי הערים הסמוכות והפך את העיר מעיר בעלת מענק ממשרדי הממשלה, לעיר עצמאית ונטולת מענק וכן הגשים את חזונו שתושבי גבעתיים לא יצטרכו לנסוע להצגות, לקולנוע, לבתי קפה, להוצאת דרכון ועוד, אלא יוכלו לקבל את כל השירותים בעיר וברמה גבוהה.
אחוז הילדים שפעלו בתקופתו במסגרות תנועות נוער היה הגבוה בארץ, הסטודנטים בעיר נהנו ממלגות ותמיכה בלימודים. אפי דאג לחיבור בין דורי – בין הגיל הצעיר לגמלאים. לשם כך הוא פיתח את תכנית ״סב-גן״ הראשונה בישראל שנמשכת עד היום. במסגרת התכנית מתבנבים גמלאים יום בשבוע ולעיתים יותר, בגני הילדים. אפי הנהיג יחד עם משטרת ישראל את השיטור הקהילתי אליו התנדבו מאות מתושבי העיר ורמת הפשיעה ירדה לרמה הנמוכה ביותר בתולדותיה, ובין הנמוכות בארץ. בנוסף פיתח עוגנים כלכליים שיגדילו את הכנסות העיריה ויאפשרו הענקת מגוון שירותים טובים יותר לתושבים. עוגנים אלו יחד עם עוגנים נוספים שתכנן, מהווים עד היום את מקור ההכנסות העיקרי של העירייה. אפי תרם רבות לפיתוח איכות סביבה גבוהה בעיר, למרות האתגר הגדול לעשות זאת בעיר קטנה וצפופה. הוא עשה זאת על ידי פיתוח כמה שיותר משטחים ירוקים וגנים, נטיעת עצים לאורך המדרכות ושתילת פרחים בשדרות. השמשת כל בארות המים בעיר שהיו סגורים כתוצאה מזיהום האקוויפר. במאבק שניהל מול רשות המים דאז, הוא התקין מסננים ענקיים על גבי הבארות ותושבי גבעתיים נהנים ממי הבארות וממי מקורות. כך בעת חירום העירייה יכלה להתנתק מהזרמת המים של מקורות. ואם על חירום מדברים הרי שאפי, כרס”ן במיל’ הבין את הצורך בשכלול מתקן מל”ח תת-קרקעי היעיל והמצויד ביותר בגוש דן ובעת חירום ניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את שירותי העירייה למען תושביה.
אפי דאג רבות לקידום ועידוד נשים, בין היתר מינה לראשונה בגבעתיים אישה כסגנית ראש עיר (הראשונה הייתה זאבה אשל , יו”ר נעמ”ת לשעבר, ולאחריה איריס אברהם, לשעבר יו”ר צעירי גבעתיים), בנוסף עודד נשים לגשת למכרזים ובעקבות כך מונו נשים רבות להלות מחלקה שלבסוף היוו רוב בקרב המנהלים.
אפי שטנצלר בחגיגת יום העצמאות עם ילדי הגנים.
אפי שטנצלר בסיור בגני ילדים.
טקס הנחת אבן הפינה לאולם הספורט ביס אלון.
אפי שם בראש סדר העדיפויות את החינוך והתרבות. הוא נהג לומר “הביטחון של ישראל זה החינוך”. התוצאה מכך הייתה קבלת פרס החינוך המחוזי והארצי שקיבלה גבעתיים בתקופתו. המדיניות החינוכית של אפי לא עמדה תמיד בקו אחד עם מדיניות משרד החינוך. כך למשל היה סירובו להקים חטיבות ביניים בגבעתיים למרות דרישת הממשלה והבטחתה שהיא תממן את החטיבות ותעביר על כך מיליוני שקלים לקופת העיריה. אפי האמין כי חטיבות הביניים, הגורמות למעברים רבים לילדים ולמתח מיותר, הן רעה חולה. לעומת זאת, כאשר כיתות ז׳-ח׳ ממשיכות להוות חלק מבית הספר היסודי. הן מאפשרות לנוער הצעיר להתפנות מצרכיו האישיים עקב המעברים, לתרום לקהילה וליהנות מחיי חברה עשירים בתנועות הנוער. כך, על אף שקופת העירייה הפסידה כסף בעקבות הסירוב, אפי את שר החינוך דאז, פרופ’ אמנון רובינשטיין, שגבעתיים ורמת גן (שראש העיר שלה הסכים לשתף פעולה) יהוו פיילוט ארצי ובהן לא יתקיימו חטיבות ביניים. לימים הקימה שרת החינוך והתרבות את ״ועדת דברת״ ובמסקנותיה היא תמכה בשיטת הלימוד ובחלוקה לכיתות א׳-ח׳ בבית הספר היסודי וכיתות ט׳-י”ב בבית הספר העל יסודי. מסקנות הוועדה הוכיחו שאפי צדק. מאז ועד היום, עדין מחפשים במשרד החינוך את הדרך לבטל את החטיבות ולחזור למסורת המסגרתית הקודמת. הבעיה היא, המבנים, כח האדם וכד’ והמיליארדים שבוזבזו לשם כך. אפי המשיך את פיתוח הבידול הייחודי של גבעתיים במערכת החינוך והביא אותה להיות מובילה ארצית בנושא בתי ספר אוטונומיים גם ביסודי ובייחודיות בית ספרית. כך במקביל למערכת הלימודים הרגילה, לכל בית ספר היה תחום התמחות משלו: ביניהם היו אמנות, טבע, מדעים, ועוד. בתקופת כהונתו קידם אפי את יוזמת גני ילדים עירוניים כבר מגיל 3 (דבר שהוכח כנכון וכיום פועל ברמה הארצית) ופעל להתקנת מזגנים בגני ילדים ובתי ספר – לראשונה בארץ – בסיוע העירייה וועדי ההורים, כמו גם מחשוב גני הילדים ובתי הספר.
פרויקט נוסף שיזם שטנצלר נקרא “אח גדול”. מודל ייחודי בו ילד בכיתה ז’ פוגש ילד בגן טרום חובה העירוני, וחונך אותו במהלך השנה. עם כניסת הילד לכיתה א’ התלמיד החונך עלה לכיתה ח’ וממשיך ללות אותו כאח גדול בכיתה א’ ועל ידי כך מקל על השתלבותו בשנה הראשונה בבית הספר.
פרויקט נוסף נקרא “תעודה ותהודה”. גם הוא היה ראשוני וחדשני. במסגרת פרויקט זה, לצד תעודה שהתלמידים קיבלו במעבר מכיתה ח’ לבית הספר התיכון ובה ציוני מקצועות הליבה, קיבלו גם תעודת “תהודה” שהעידה על תרומתם במהלך לימודיהם בבית הספר היסודי.
תהודה זו תרמה לקבלתם למסגרת העל-יסודית.
אפי יזם גם את הקמת המגמה לאסטרופיזיקה בבית הספר העל-יסודי “קלעי”, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב בהובלת הפיזיקאי פרופ’ יקיר אהרונוב, ובשיתוף מצפה הכוכבים בגבעתיים והאגודה הישראלית לאסטרונומיה. בביה”ס נבנה פלנטריום אותו חנך האסטרונאוט אילן רמון ז”ל.
אפי יזם יחד עם ד”ר יוסי לוי, מנהל מחוז תל אביב במשרד החינוך, את הקמת המכללה לביטחון לאומי לנוער (מבל”ל). המכללה פתחה שעריה ב-10 יישובים נוספים. תלמידי המכללה קיבלו נקודות זכות בעת הרשמתם ללימודים אקדמיים. הפרוייקט תרם רבות גם למוטיבציה של התלמידים לקראת גיוסם לצבא.
אפי הקים מרחבי למידה ייחודיים בכל בית ספר (חשיבה מתמטית, פינת ליטוף חיות ועוד).
בנוסף לכל הפרויקטים האמורים לעיל, הקים אפי את פרויקט “בית ספר ללא גבולות” במסגרתו כל כיתות ו׳ בעיר למדו יום אחד בשבועיים בתחומים מגוונים במוסדות, מפעלים וארגונים ברחבי העיר, לצורך הבנה והכנה למקצועות העתיד. כך למדו הצעירים בבנקים, בתאטרון, בחברות הביטוח, בגלריות, בבית האומנויות שניידרמן, בעירייה, בהי-טק, בבית הספר לחינוך מיוחד, בקונסרבטוריון העירוני, בהיכל ווהלין, בבית אבות, ובמקומות רבים נוספים.
תכנית נוספת נקראה “מעגלי מפגש”, במסגרתה נפגשו תלמידי כיתות ד’ זה עם זה, סביב נושא היחודיות הבית-ספרית. וכן, שיתוף פעולה בין בית ספר יסודי בגבעתיים לבין בית ספר ערבי “חסן עראפה” שביפו. כשהנושא המשותף הוא אמנות.
כראש עיר דאג אפי רבות לרווחת התושבים והקפיד לאפשר קבלת מגוון רחב של שירותים במרחב העירוני. דלתו הייתה פתוחה תמיד והוא היה קשוב לכל צרכיהם, מגדול ועד קטן. אפי הנהיג מנהג של קבלת קסהל מדי שבוע משעות הצהריים ועד שעות הערב במאוחרות, סיורים יומיים, “נפגשים בשכונה” – מפגש של אפי עם מנהלי המחלקות והתושבים על מנת שישמעו את צרכי התושבים ותכניות העירייה באזור מגוריהם. בנוסף, (בתקופת טרום האפליקציות הסלולריות) דאג להתקנת תיבות “משוב ויוזמות” ברחבי העיר בהן התושבים יכלו להביע על גבי גלויה רעיונות חדשים, להמליץ המלצות ולתת משוב לפעולות שונות שהעירייה מבצעת. שיתוף התושבים בהחלטות לגבי השכונה הגיע גם לרמה של בחירת עמודי תאורה (מתוך מגוון גופי התאורה) לרחוב שנסלל מחדש, כולל מפרט, רעיונות, יוזמות ומשוב על פעילות העירייה. אפי יזם שהעירייה תפעל במסגרת תקן iso 9002 וכתיבת אמנת איכות השירות הראשונה ברשויות המקומיות, על פיה נקבע מדד של זמן לטיפול בכל בעיה ופתרונה, למען שיפור איכות החיים של תושבי העיר.
הדאגה לקהילה הייתה ערך עליון מבחינתו של אפי ובשל כך הוא הקים את המרכזים הקהילתיים במספר בתי ספר וכן את “בית קובי”, בית ראשון מסוגו בארץ לחיילים בודדים, שנבנה בשיתוף משפחת אייכלבאום ונקרא על שם קובי אייכלבאום ז”ל, שנהרג בעת שירות מבצעי בנצרים.
גם לגמלאים אפי דאג רבות ופעל לתכנון וגיוס תקציב לבניית בית הגמלאי לאורך רחוב דרך רבין. על מנת למנוע מעבר של האוכלוסיה המבוגרת לבתי אבות בעיר ומחוצה לה ולהשאירם בביתם, בסביבתם המוכרת ועל ידי כך לקבל שירותים של אב-בית שכונתי (כגון תיקוני חשמל, טלוויזיה, אינסטלציה, אוכל מוכן וכד’).
יוזמה נוספת שהנהיג עבור התושבים הוותיקים היו שירותי הסעות באמצעות מיניבוס בתשלום סמלי, בשיתוף עם חברת דן, שהגיע לכל רחבי העיר ומשם לתל אביב.
אפי פעל לשיפור איכות הסביבה ובכלל, לשיפור איכות החיים בעיר, בעקבות כך הוא ניהל מאבקים רבים מול גופים גדולים וכוחניים. מאבק שזכור מאוד מאותה תקופה היה המאבק בין העירייה לבין חברות הסלולר, להסרת האנטנות בגבעת קוזלובסקי, רחוב המרי. מאבק זה נמשך שנים רבות, בסופו ניצחה עיריית גבעתיים והאנטנות הוסרו והועברו לגג מגדל שלום-מאיר (כלבו שלום). כמו כן נלחם בחברות הסלוריות אשר התקינו אנטנות סלולריות על גגות בתים ללא אישור העירייה. בעקבות מאבקו זה הוא מונה על ידי מרכז השלטון המקומי ובהסכמת משרדי הממשלה התמנה ליו”ר הוועדה להסדרת הצבת האנטנות הסלולריות. כתוצאה מהחלטות הוועדה, החברות הסלולריות חויבו לקבל היתר להצבת האנטנה מהמשרד לאיכות הסביבה והרשות המקומית וכן לציין את רמת הקרינה הנפלטת מהאנטנות וכד’. כמו כן הדבר חייב את החברות הסלולריות להתאחד כולן לצורך הצבת אנטנה אחת שתשרת את כל החברות ולא להפוך ת הערים ל”ג’ונגל” של אנטנות.
מאבק נוסף שניהל אפי היה מול בעלי הרכב הכבד אשר הפכו את רחובות העיר למגרשי חנייה לרכבם, דבר שפגע משמעותית באיכות החיים בעיר עקב רעש, זיהום אוויר ותפיסת מקומות חניה לתושבים. אפי הוביל לחקיקת חוק עזר עירוני, ראשון מסוגו בישראל, שאסר חניית רכב כבד ואוטובוסים ברחבי העיר מ-7 בערב עד 7 בבוקר. דאג להכנת מגרש חניה עבור רכבים אלה באזור המלאכה בדרום העיר. בעלי המשאיות פנו לבג”צ וביהמ”ש העליון בהרכב של 3 שופטים קבע שעיריית גבעתיים פעלה נכון.
חוק עזר נוסף וחשוב שקידם אפי נועד למנוע הקמת חנויות למשחקי וידאו והימורים ברחבי העיר.
בתקופת כהונתו של אפי הוקם פורום איכות החיים והסביבה הראשון בישראל ברשות המקומית. אפי זכה לקבל את פרס ראש העיר בתחום איכות הסביבה ע”י ארגון “חיים וסביבה“, ארגון הגג של ארגוני הסביבה בארץ (בראשות “מר איכות הסביבה”, הח”כ והעיתונאי יוסף תמיר ז”ל שהיה אז יו”ר הארגון).
על מנת לאפשר יותר מקומות חניה לתושבי גבעתיים, בתחילת שנת 2001 הנהיג אפי חניית כחול לבן ופטור מתשלום לתושבי העיר גבעתיים (למעט תשלום סמלי בעת חידוש תו החניה העירוני). בנוסף, דרש שבכל בית חדש יהיו מקומות חניה ביחס של לפחות 1.5 חניות לכל דירה חדשה.
במסגרת דאגתו לאיכות החיים והסביבה של העיר גבעתיים, עם סלילת דרך הגבורה, החוצה את שטח 9, לאורכו סלל את שביל ההליכה הראשון ודאג להקמת קיר אקוסטי (בשיתוף הטכניון) למניעת רעש לדיירי הרחוב. בנוסף, עקב הטופוגרפיה של העיר, ועל מנת לעודד הליכה ברגל על פני נסיעה ברכב, התקין מאות ספסלי ישיבה ברבי העיר – ובכך אף סייע להפחתת זיהום האוויר בעיר.
גבעתיים הייתה לעירייה הראשונה למחשוב מחלקת הגבייה ובכך הנגישה לתושבים את אופן ומהימנות התשלום. אפי יזם את הקמת המוקד העירוני בממוחשב של העירייה וכן את הקמת הפורום של כל ארגוני המתנדבים והעמותות הפועלים בעיר. בנוסף, הנחה אפי להקים מערכת GIS (מערכת מידע ממוחשבת המאפשרת ניהול כל מערכות התשתיות – בזק, חברת חשמל, ביוב וכד’) ועל ידי כך לתכלל את הצרכים והתיקונים בעת ובעונה אחת ברחובות העיר.
רווחת התושבים נמדדת גם ביופייה של העיר, שמשרה נחת ומרחיב את דעתם של הסובבים. כך, השקיעה העירייה בטיפוח חזות העיר והתוצאה הייתה שלאורך כל תקופת כהונתו זכתה העיר בפרס חמישה כוכבי יופי מטעם המועצה לישראל יפה.
אפי, בתמיכת חברי מועצת העירייה, יזם בנייתם של פארקים חדשים וטיפח את הגנים ברחבי העיר. הוא פעל יחד עם ראשי העיר הסמוכים לגבעתיים – רון חולדאי – ראש עיריית תל אביב; צבי בר – לשעבר ראש עיריית רמת גן; ומוטי ששון – ראש עיריית חולון – להקמת פארק חירייה בסיוע אברהם כ”ץ עוז (אז יו”ר מפעל הפיס). עד לאותה תקופה היה המקום אתר פינוי אשפה של 14 רשויות מקומיות, דרישת המשרד לאיכות הסביבה (אז בראשותו של יוסי שריד) להפסיק את הטמנת האשפה ולהעבירה לאתר הטמנה בנגב, אפשרה את המהלך של הפיכת האזור לפארק שישרת את כל המטרופולין.
אפי שדרג את הגנים הציבוריים בעיר על ידי הנהגת שיטת BOT – Build-Operate-Transfer, שיטה של שותפות ציבורית-פרטית למימון פרויקט, שבה גוף פרטי מקבל זיכיון מגוף ציבורי כדי לממן, לתכנן ולבנות. הקבלן משדרג והעלויות עליו (מים, שתילה, כד’) והעירייה משלמת מדי חודש לתקופה ארוכה. אפי הוביל את הקמתן של גינות הכלבים הראשונות בארץ ויזם את שדרוג רחובות העיר בתיאןפ של כל מערכות התשתיות הקרקעיות והתת-קרקעיות. במקביל, הנהיג רישום כתובות הרחובות ומספרי הבתים בצבע זרחני, שניתן יהיה לראות את השם בשעות הלילה עם מקור אור חלש.
אפי שטנצלר עם ראומה ויצמן ואורה הרצוג בטקס קבלת פרס ראשון לגבעתיים בתחרות המועצה לישראל יפה
אפי השקיע רבות בתרבות של גבעתיים כמו שלושת ראשי הערים שהיו לפניו, אך גם דאג להקמת מקומות תרבות ובילוי חדשים. בכך הפך אותה מעיר אפורה לעיר תוססת ובולטת בעלת תרבות עשירה ומגוונת שמהווה גורם משיכה גם לצעירים. אפי יזם הקמת גלריות סגורות ופתוחות ברחבי העיר – דוגמת גן הפסלים, אכסניה לאמנים וקבוצות נוער מחו”ל ואף הקמת מוזיאון במכון המים, המקום ששימש כסליק ומעבדה של ההגנה לפיתוח רימוני יד בשנות ה-40′. במקום הוקמה גלריה לציורים בתרומת משפחתו של דודי ויסמן (לזכרו של אביו יוסף שהיה תושב פעיל בשכונה).
אפי יזם גם מסלול מוזאון חוצות פתוח לאורך שכונת בורוכוב – שכונת הפועלים הראשונה בארץ. מסלול זה עובר מ”משק הפועלות” ומגדל המים (כיום בית ספר תלמה ילין) ועד לבית ספר בורוכוב שגגו שימש כתחנת איתות של ההגנה לספינות המעפילים בחוף תל אביב).
תכנון תיאטרון גבעתיים תוכנן על ידי משרד “חיוטין אדריכלים“. בניין התיאטרון המרהיב זכה בפרס האדריכלות בתחרות ה׳בינאלה׳ לאדריכלות בריו דה-ז’נרו (BIENNALE ARCHITETTURA). מבנה מרהיב נוסף ששווה לשים אליו לב הוא קניון גבעתיים, גם הוא נבנה בתקופתו של אפי שטנצלר כאמור ותוכנן על ידי האדריכלית נעמה מליס. מבנה זה בעל גג הזכוכית הארוך ביותר בארץ שתוכנן על ידי האדריכל בועז בראון מהולנד.
בסוף שנות ה-80′ נסגרו כל בתי הקולנוע בעיר. תושבי העיר שרצו לצפות בסרט נאלצו לעשות זאת בערים שכנות. אפי רצה לשנות זאת וכך, בעת תכנון קניון גבעתיים הוא דרש מהמתכננים שיוקמו מספר בתי קולנוע בקניון, וביקש ששמותיהם של אולמות בתי הקולנוע יישאו את שמותיהם של בתי הקולנוע ההיסטוריים של גבעתיים שנסגרו – הדר, אורלי, שביט, נגה, סטודיו ועוד.
במהלך שנות כהונתו של אפי הוא עודד את פתיחתם של עשרות בתי קפה ומסעדות. זאת לאחר שהאחרון שבהם, קפולסקי, נסגר בשנת 1993 טרם בחירתו של אפי לראשות העיר.
בתפקידיו השונים, אפי הצטיין במיוחד בחזון שלו ובגישה פורצת הדרך והחדשנית בה נקט. במהלך שנותיו כראש עיר, עברה גבעתיים מהפך והשתנתה לעיר פורחת. עיר שהייתה נטולה כמעט לחלוטין מארנונה מעסקים, הפכה לעיר המתבססת על עוגנים כלכליים-מסחריים – כגון הסיטי של גבעתיים ואזור התעשייה דרום גבעתיים. אזור בית פלאפון והפניקס על דרך השלום ועוד. אפי היה זה שדחף יחד עם רון חולדאי וצבי בר להקמת פורום ה-15 – פורום ראשי הערים העצמאיות הנטולות מענק ממשלתי. עיריית גבעתיים הייתה הראשונה בארץ שאסרה על בניית מבנים בשיטת “פל קל” הרבה לפני אסון אולמי ורסאי.
ביוזמתו של אפי ובהסכמת סגנו הרב יחיאל וסרמן החליטה מועצת העירייה שבעת הפסקת שירותו של אחד מהרבנים, ישרת רק רב עיר אחד. החיים בגבעתיים היו חיים פלורליסטיים למדי. אפי מינה סגן שומר תורה ומצוות כאמור והגישה החיובית בין דתיים ולא דתיים הובילה לכך שבגבעתיים פתוחים בתי הקולנוע, המסעדות ובתי הקפה גם בשבתות – לצד 31 בתי כנסת פעילים בכל ימות השבוע. אפי הצליח לרתום את הרבנים המקומיים – הרב יוסף גליקסברג, הרב פנחס אדרי והרב יוסף בקרמן שישמשו גשר בין כל תושבי העיר. גם לאחר רצח רבין ז”ל, וההסתה כלפי חובשי הכיפה, השכיל אפי ליצור את תכנית “מעגלי מפגש” בין כל תלמידי בתי הספר לשיח מחבק ונכון.
אפי זכור כאחד מראשי העיר הטובים ביותר ולמרות שפנו אליו לא פעם בבקשה לאייש מחדש את התפקיד – הוא סירב. “ראש עיר צריך לשים לעצמו יעדים לקידום העיר, אם השיגם, עליו להמשיך הלאה ולסייע למי שבא אחריו״. כך, נפלה ההחלטה בליבו שעליו להמשיך הלאה אל האתגר הבא, אך לגבעתיים לעולם יהיה מקום אצלו עמוק בתוך הלב. הגם כיום ממשיך אפי לתרום ולפעול למען העיר, לסייע לראשי העיר שכיהנו אחריו. היום הוא משמש כיו”ר קרן גבעתיים והמועדון הכלכלי חברתי.
ביקור של ראש ממשלה יצחק שמיר בעיר גבעתיים.
אפי שטנצלר יחד עם אדמוביץ, סמנכ”ל חברת חשמל, בעברו קצין האפסנאות בצנחנים, כיום סבא של הזמר אדם.
אפי באחד מהסיורים השבועיים הקבועים בעיר יחד עם מ”מ רה”ע חיים ברזל
טקס הנחת אבן הפינה לבנין וורד גבעתיים ובנין פלאפון דרך השלום – אפי שטנצלר יחד עם חזי ורד ועוזי ורדיזר, 1995
אפי שטנצלר באירוע לזכרו של רבין מיד לאחר הרצחו.
בטקס נוסף לזכרו של יצחק רבין, יחד עם בתו לירם.
אפי במאבק על אנטנות
אפי שטנצלר עם רן אלדמע ומנכל המועצה לשימור אתרים בעת חנוכת סליק ההגנה בחצר משפ’ אלדמע
תרגיל כבוי אש במגדל הוורד גבעתיים עם רב טפסר פרויקה מערבי מפקד התחנה
נאום של שמעון פרס בכנס לבחירת אפי שטנצלר לרשות העיר גבעתיים
אפי שטנצלר עם הזמר אייל גולן.
אפי שטנצלר עם אביבה אייכלבאום והרמטכל דן חלוץ שהגיע לביקור בבית קובי, הבית הראשון לחיילים בודדים שהוקם בארץ בסיוע עיריית גבעתיים.
אפי שטנצלר עם ראש העיר יריחו בשטוקהולם בשיחות על שתוף פעולה
טקס חתימת ברית ערים תאומות בין העיר ירושלים וגבעתיים – אפי שטנצלר עם אהוד אולמרט
אסינגן – עיר התאומה של גבעתיים – תרמו להקמת אחסניית הנוער בקומה השנייה בתיאטרון גבעתיים – נטיעת עץ זית בגן רבקה
אפי (אפרים) שטנצלר עם בני גנץ, משה (בוגי) יעלון ואהוד ברק.
© כל הזכויות שמורות לאפי שטנצלר. 2021 | נבנה ע״י פאפגאי דיגיטל.