לאחר שאפי שטנצלר סיים את לימודי מדעי המדינה, מינהל ציבור ושלטון מקומי באוניברסיטת בר-אילן, התפרסם מכרז בעיריית גבעתיים לתפקיד מזכיר העיר ומנהל מנגנון העירייה. 

אפי הצעיר בגיל 26, הגיש את מועמדותו ונבחר לתפקיד. לאחר מכן התפקיד עבר שינוי והפך להיות “מנכ”ל העירייה”. באותה תקופה מבנה כוח האדם בעירייה היה  לא יעיל ואפי החל לתכנן את המבנה העירוני באופן שונה, וצמצם משמעותית את מצבת כח האדם. המבנה החדש שיצר אפי הוכיח את עצמו כיעיל ונשאר לאורך השנים.

לאפי היה חשוב ליצור יחסי עבודה תקינים בין הנהלת העירייה לוועד העובדים. אפי מתגאה בכך שיצר מערכת יציבה מאוד שתתן רמת שירות גבוהה לתושבים. בתקופתו של אפי שטנצלר כמנכ”ל העירייה ולימים כראש עיר, העירייה לא שבתה אפילו יום אחד, גם כאשר הרשויות המקומיות בארץ שבתו, ועד עובדי העירייה פעל “למראית עין” אולם נמנע מלהשבית את המערכת.

מעבר להקניית יציבות למנגנון העירייה, אפי הוביל מספר שינויים חשובים ביותר, שמלווים את עיריית גבעתיים עד ימים אלה. כך למשל הוביל לשינוי בכל הקשור לעבודות התשתית. עד אז, בכל פעם שרצו לבצע עבודות תשתית היו סוגרים את הרחוב ופותחים את הכביש. לעיתים קרובות היו קורים מקרים בהם סגרו רחוב מסוים בהפרש של שבועות בודדים, מכיוון שלא היה תיאום בין החברות הממונות על התשתיות העירוניות. אפי החליט לשנות זאת ומאז, כאשר סוגרים רחוב לצורך עבודות תשתית – מיידעים את כל חברות התשתיות, על מנת שיבצעו את עבודות התשתית בפעם אחת. יוזמה נוספת שאפי קידם כמנכ”ל העירייה, הייתה הוצאת העובדים להשתלמויות ולימודים על מנת להקנות להם כישורים ולעזור להם להתקדם בסולם התפקידים השונים.

בתקופה שקדמה לכניסתו של אפי לתפקיד מזכיר העיר כיהן יעקב קרייזמן כראש העיר. בשנת 1977 חברי מפלגת העבודה בגבעתיים וביניהם יצחק ירון, דרשו את התפטרותו של קרייזמן בשל ביקורת היועץ המשפטי לממשלה כלפיו. הלחץ עבד ובשנת 1978 ניצח ירון בבחירות על תפקיד ראש העיר. לאחר שאיבד את מקומו, נשאר קרייזמן כחבר מועצת העיריה, אך החליט לעשות לירון חיים קשים. כך בישיבות המועצה הייתה תמיד מתיחות גבוהה מאוד. כדי להרגיע את המתיחות ולשמור על הסדר, אפי דאג להכין מבעוד מועד את ישיבות המועצה. הוא הזמין למשרדו את קרייזמן, אפשר לו לעיין במסמכים וכד’ על מנת לאפשר ישיבות מועצה לא סוערו, שיאפשרו להוציא אל הפועל את תכניות העבודה של ירון.

שנות ה-80′ של המאה הקודמת היו שונות מאוד מהתקופה הנוכחית. טלפונים נייחים לא היו שכיחים וטלפונים ניידים לא היו קיימים. כדי לחזק את הקשר עם הקהילה אפי הפיק את העיתון המקומי של גבעתיים, תחת השם ״גבעתיים שלנו״. היה זה בין המקומונים הראשונים שיצאו בישראל, ובו נמסר מידע על פעילות העירייה ותכניותיה, כתבות של תושבי העיר וכד’. המקט=ומון חולק חינם בכל תיבות הדואר בעיר. 
באחד הסיורים של ראש העיר ירון, אותם ליוה אפי, הגיעו השניים אל מכון המים בשכונת בורוכוב. מכון המים היווה  מסווה למפעל רימוני יד מחתרתי של “ההגנה”, שלימים הפך למפעל תע”ש בשכונת נחלת יצחק. בתקופת המנדט הבריטי תושבי השכונה חפרו במקום זה את באר המים הראשון של שכונת בורוכב.בעת הכניסה למכון המים שהיה נעול במשך שנים רבות, התגלו מתחת לגג תיקים ובהם חומרים היסטוריים על תולדות שכונת בורוכוב, פרוטוקולים מישיבות מועצת השכונה, תמונות, צילומים ועוד. חומרים אלו היוו את התשתית להוצאת ספרו של ירון על תולדות שכונת בורוכוב. כתוצאה מכך הקים אפי גם את ארכיון העירייה שבו מתועדות כל תולדות העיר ופעולות העירייה. לימים הוקם ברחבה גן התעשיה הצבאית ברחוב השומר. במרכזו של הגן הוצבה ״דוידקה״, תותח ומכונות ירייה וכלים נוספים.